לחישות מכושפות
זכרונות, מסבתא רבקה, עליה השלום, שנטמעו והפכו, ללחישות מכושפות - פניני חכמה ושומרי דרך.
הכל מֻגָּשׁ בְּהוּמוֹר, מְטֻבָּל בְּתַבְלִינִים וּטְעָמִים שֶׁל פַּעַם. ויַחַד עִם זֹאת, נוֹגֵעַ וּמְכַוֵן, לְתוֹדָעָה חֲדָשָׁה. עבור התְּקוּפָה הַנּוֹכְחִית!
ציר הזמן בסיפור, נע בין פעם (בית סבתא, מצפת וטבריה), לבין, היום... בין ישן וחדש... בין מציאות ודמיון... בין מלחמת השחרור, ועד למלחמת חרבות ברזל... בין שורשים קדומים, לבין, זרעים חדשים של אור.
הסיפור עובר דרך משברים אנושיים, אך דווקא הם, מזכירים את כוחות הטבע וכוח החיים החזק מהכול!
האם זו פרוזה?האם זה ספר מֶמוּאָר? (ממורי...זכרונות)...האם ספר מנְטוֹרִינְג? (אימון והתפתחות)...
את התשובה הנכונה, תבחרו אתם!
268 עמודים, 5 פרקים
סיפור, לחישות, תמונות בצבע ושירים
חגית אוזלבו - מרחב אהבה
MASTER PEACE
כמה מילים מהספר
הקדמה
"יא בינתי", האם תזכרי את שלימדתי אותך?
ככל שֶׁנויַּח לך.. הייתה סבתא אומרת... את יפה יותר!
וככל שתפרגני לעצמך ולאחרים, הטעם לחייך, יהפוך לשפע ויוכפל,
פי כמה יותר, ממה שאת חושבת שאפשר.
כשתפרגני
לעצמך, תפזרי יותר גוונים בעולם ותעשי אותו יפה יותר!
כי זה כוחו של פירגון, בפשטות. זוכוחה של שפה. שפת האהבה.
זו הוויית מימוש, מתנות הנשמה.
לכל סבתא, יש עיניים טובות... הלא כן?
אבל לסבתא שלי, היו העיניים הטובות והחכמות בעולם כולו.
הייתי מביטה בעיניים הירוקות שלה וצוללת, לתוך הים, שבתוכה.
לתוך ים ענק ועמוק, סוער אך מלטף, רגוע וגם סוחף. ים של חכמת הרגשות,
ים של טבע, של שדות ואהבות מתוקות.
היה לה כתר על הראש, שמורכב משתי צמות ארוכות, שנאספו בקפידה
מעל ראשה והפכו לסימן ההיכר שלה, בצפת, עיר הולדתה.
ואחר כך, גם בטבריה של פעם.
ותמיד,הייתה לבושה בשמלה קלילה ומתנופפת ברוח ולא במכנסיים...
כי ככל שנוח לך, יא בינתי, את יפה יותר!
הכי אהבתי לראות אותה מכינה אוכל... זו הייתה חגיגה לכל החושים.
סבתא רבקה, הייתה מקפצת בין הסירים והמחבתות... נעה בזריזות בין
עשבי מאכל, בין זרעים ותבלינים צבעוניים, חותכת מהר את הירקות...
זורקת אותם לתוך המחבת, מערבבת מתבלת, מהר מהר, עם האצבעות,
בלי כמויות מדודות, לפי הטעם... לפי הרגש... לפי הלב...
כי הטעם והצבע, זה בשביל הנשמה!
ומהר מהר, כי תמיד, יש עוד יצירה!
הלוואי והייתה, משתפת יותר את הסודות שלה, כמו שהייתה מבשלת.
את הסודות, הייתה מודדת בקפידה.
ואת הכמוסים ביותר, הייתה שומרת, בתוך החזייה.
חגית אוזלבו - מרחב אהבה
כמה לחישות מהספר והקלפים.....
