תמרור עצור
hagit ozalbo • January 1, 2017
לא צריך מחלה כדי לנוח
את זקוקה למחלה כדי לנוח ?... אני שואלת אותה
והיא עוצרת בבת אחת את שטף המילים
ומביטה בי בעיני התכלת שלה
עיניים שסיפרו לי קודם
שמצאו לה גוש בחזה והיא נדרשת לעבור בדיקות
אבל היא ממש לא פוחדת כי בתוכה היא יודעת שהכל יהיה בסדר
עיניים שסיפרו לי קודם כמה היא עייפה
ועוד קודם
שאין לה כבר כוח לחיים האלו
ועוד קודם קודם
שהיא יכלה לצאת לפנסיה כבר מזמן, אבל למרות שהעבודה כבר לא מענינת אותה כמו פעם עדיין נחמד לה שם... ואם תעזוב יהיה לה פחות כסף.. ואיך היא תסתדר... ?
...פ ח ד י ם.. ו ת י ר ו צ י ם ...של מחלקת השכל
...אבל בואי נניח וזה לא היה קורה
לא היה את הספק הזה של מה הגוש הזה בחזה
..אני אומרת
מה הדבר שאת הכי זקוקה לו?
מה הדבר שהנשמה שלך זקוקה לו ?
...מממ.... מנוחה ..לא לעשות כלום.. היא אומרת
אבל יחד עם זה לעשות את כל הדברים שאני הכי אוהבת ומשתוקקת
? ?אז את זקוקה למחלה כדי לעשות את הדברים שאת הכי אוהבת
אני שואלת שוב
...ושוב שתיקה
מממ...אני מרגישה כאילו קיבלתי עכשיו אגרוף בבטן... היא אומרת
...נשמה מדהימה שלי
? את זוכרת למה הגענו לכאן
הגענו לכאן לחוות.. לממש את הפוטנציאל שלנו... להתחבר לזרעי האור בתוכינו ולהפיצם... להתחבר לאהבה שבבריאה... ולהיות בזרימה בנתינה וקבלה.
!מחלה היא תמרור 'ע צ ו ר' אדום
... ' וטרום מחלה הוא תמרור אדום 'ה א ט
אז דמייני שאת בצומת דרכים
....?איזה שלט מקבל את פנייך
? ואולי להיות בצומת זו הזדמנות לחשב דרך מחדש
? .. ואולי להיות בצומת זה בעצם הזדמנות להשתמש ביכולת הבחירה שניתנה לכל אחד
פנייה ימינה בצומת אומרת שאת בוחרת להאט.. לנתק את הטייס האוטומטי
לקחת אחריות ולבחור בחיים שלך
ו... לעשות מה שהנשמה שלך משתוקקת
פנייה שמאלה בצומת , אומרת שהבריאה בוחרת בשבילך
היא בוחרת לעצור אותך דרך מחלה
... בכדי שתיזכרי ותעשי מה שאת משתוקקת לעשות
בכל מקרה תגיעי ליעד
ההבדל הוא... בזמן ... ובמרחק
...עד ל
עד למה שאת משתוקקת לעשות
...עיני התכלת הביטו אלי שוב
אני פוחדת... לחשה
ואני מרגישה עדיין את האגרוף בבטן הרכה
...אני פוחדת לבחור
...אבל אני מבינה את זה עכשיו
... אני רואה את זה
מצד אחד, אני לא פוחדת להיות חולה
אבל מצד שני, פוחדת לבחור לעשות מה שאני רוצה
וברגע שיש תובנה , מתחילים להתרחש ניסים
החנוכייה נדלקת באור אהבה
...ופח השמן הקטן מאפשר לה לדלוק ולהאיר את נשמתה ולקבל את הבחירה המדויקת לה
מתוך תודעה גבוהה
וברגע הזה של התובנה הכה חשובה
כל הבריאה מתייצבת לטובתה הגבוהה
...כך מתרחשים ניסים
?? בין הזמנים - מה קורה לנו עכשיו
האם זה הזמן בו בחרנו אנחנו לחיות? ואם כן... מה התפקיד שלנו בזמן הזה
בתקופה מיוחדת ומאתגרת זו, אנו נקראים יותר להיות
להיות יותר אנושיים.. להיות יותר ערים ונוכחים.. להיות יותר שמחים.. להיות אחד למען השנייה.. להיות במלוא מובן המילה
להיות, לו, לנו, לכם ולה
יש ימים שהלב חשוף ופתוח והכול בו זמנית לא מוגן אך בטוח נרגש.. ורגיש ..מרגיש ודומע מהדהד אהבה מכל שיר ששומע.. בימים שכאלה שהשער פתוח אפשר לרקוד ריקוד עם הרוח והאור שמאיר בעוצמת הרכות מלטף ומזכיר געגוע פשוט. זהו שער הלב.. נשמע איזה רחש הוא נפתח אצל כל הקשובים אל הלחש לחש קסמים.... לחשים של ניסים.... לחישות כמו הד בין גבעות והרים.... יש ימים שבהם השער פתוח לקבל את ההד שנישא עם הרוח ועימו מנגינה עתיקה וקסומה עם מפתח וקוד.. להיכל הנשמה.
בעיניים עצובות הביטה בי אני רוצה לעוף.. היא אמרה ... בוודאי.. עניתי.. את ציפור... עופי.. תפרשי כנפיים.. תמריאי אל על לשמיים ראי את המרחב הפתוח אבל הסורגים......... היא צייצה......... הסורגים?.... שאלתי הבטתי פנימה אל תוך עולמה... ואכן היו סורגים אך מצידם השני הכל היה פתוח .. הסורגים הם תמונה..... תמונה שהמוח משדר לך מה את רוצה לראות... שאלתי... את הסורגים החלודים או את השמיים הכחולים ? היכן את רוצה להיות ... בכלוב הזהב או לגלות שבילי אור חדשים ? ברור שאני רוצה... אבל..... אבל... ! חבל... ! צריך... ! אלו מילים סוגרות מילים שבונות סורגים ברגע שאומרים את הרצון ומוסיפים.. אבל... נבנים הסורגים ברגע שמספרים על החזון ומוסיפים.. חבל וצריך.. נסגרים השערים... ואז... ברגע שהציפור הבינה בלב שלה את סרט חייה נדלק אור סביבה .. והיא הביטה בי במבט עמוק שכזה שאמר המון לקחה נשימה התחברה לגוף העוצמה שלה ואז אמרה אני רוצה לפרוש כנפיים אני עפה אני יודעת לעוף .. ייקח לי רגע להיזכר בזה אבל אני כבר מרגישה את זה איזה כייף לך נהדר... שמחתי בשבילה אני אוהבת אותך ציפור כנף יפה.. אמרתי לה ואז בבת אחת פרשה כנפיים ועפה אל הכחול המופלא
כולנו מבקשים שפע כולנו מבקשים שפע של ברכה.. מזל.. בריאות.. כסף.. חסד.. אהבה שמחה ושלווה אז מדוע לחלקנו יש יותר שפע ולחלקנו פחות שפע ? השפע מושפע מהשלהבת הפנימית הדולקת בנשמה.. מעוצמת השלהבת ועל עוצמת השלהבת..להסתנכן עם פשטות הענווה. עוצמת השפע נמצאת בעוצמת שלהבת.. !! זרימה של השפע נמצאת בפשטות הענווה.. ! שפע = שלהבת פשטות ו עוצמה כל אדם מקבל מתנה מיוחדת מהבריאה מתנה שנמצאת בגרעין מהותו מתנה שיש לה גוון מיוחד.. ברכה מיוחדת.. מוזיקה מדהימה המאפיינת אותה כולם יכולים לראות מתנה זו.. לשמוע.. להכיר בה.. להכיר ביכולת הזו של האדם.. לראות את האור שבתוכו אך האדם עצמו.. לא תמיד רואה אותה לפעמים הוא רואה אותה.. אך מתרחק ממנה לפעמים הוא קרוב אליה אך לא מספיק מעריך אותה והאש הדולקת בו.. אט אט דועכת.. נחלשת.. לעתים נכבית כגודל עוצמת הלהבה כך גודל עוצמת השפע כגודל ההתמסרות והעצמת השלהבת כך גודל השפע כגודל הלהבה .. כך גודל העוצמה וכגודל העוצמה.. כך חשוב שידלוק בתוך האדם אור של ענווה (הענווה מאזנת .. יוצרת אש נעימה חמימה ולא שורפת.. מכלה.) כדי להיות בשפע.. נדרש האדם לחפש ולהכיר במתנותיו לעולם כדי להיות בשפע.. נדרש האדם להאיר את מתנותיו לעולם בעוצמה אך מתוך בענווה כדי להיות בשפע.. מחוייב האדם לקבלה של כל חלקיו.. ללא שיפוט ללא ביקורת ללא האשמה. להיות בשפע.. מחייב את האדם להתמסר לעוצמה ולחפש בנשמתו את ערוצי האמון והאמונה כדי להיות בשפע.. על האדם למצוא ים של אהבה .. בכדי לטבול בו מידי פעם ולמצוא ריפוי והעצמה להיות בשפע .. מחייב את האדם להתמסר לעצמו.. לעוצמתו.. ולפזר את קסמיו בעולם .מתוך שלהבת האש בתוכו ומתוך פשטות העוצמה אז... אני מזמינה אתכם להביע את עוצמתכם ליקום ולהביע בקול כל יום מחדש למה הנכם מחוייבים לעצמיכם וכך אני עושה זאת אני חגית מסתנכרת עם כל חלקי נשמתי.. הרגשי הפיזי השכלי והרוחני מסונכרנת עם גוף האור המכיל את כל הפוטנציאלים והיכולות הגלויות והסמויות בתוכי מחוייבת לשלהבת הדולקת בתוכי ושומרת על עוצמתה באהבה מקבלת ומחוייבת למתנתי בעוצמה ובענווה לעזור לאנשים נוספים להתחבר לעוצמתם.. לייעודם.. למתנתם להתחבר למהות שבתוכם.. להתחבר לאהבה לטבע ולבריאה ליצור קרבה בתוכם וסביבם
"מהי אהבה עצמית שאת מדברת עליה" ? היא שואלת .... מה הקונוטציה הראשונית שעולה לך ? ... אני מחזירה לה את הכדור בשאלה "אגואיזם" ! לאהוב את עצמנו זה אגואיזם היא עונה בלי לחשוב כן.. זו תפיסה או חיבור מקולקל ואפילו אמונה מגבילה שיש להרבה הרבה אנשים יקרים את יודעת..? אני מוצאת את עצמי שואלת ואומרת בו זמנית לילדה שמביטה אלי עיקר התורה... בעיני רוחי עומד על המשפט - "ואהבת לרעך כמוך" ואותו עיקר בתורה .. מזמין אותנו לאהוב את רענו בדיוק כמונו אבל אם לא אוהב את כמוני איך אצליח לאהוב את רעי אם לא אוהב את החלקים שבתוכי איך אהיה מי שאני .. ומי אני בכלל ? אם לא אוהב את כל הדמויות וארפא אותם אז "אשנא" דמויות רבות מחוצה אלי שמשקפים את אלו שאינני אוהבת בתוכי ונניח שבמילה אהבה יש מיכל גדול של אור... שמאפשר קבלה.. ונניח שבמיכל אור הזה יש גם ריפוי .. כנות .. וגם חמלה... האם תוכלי לקבל את "כמוך" כפי שאת.. ? האם תהיי מוכנה לקבל את כל "כמוך" בדיוק איך שאת.. ? לקבל בחמלה.. את כל הדמויות שעולות בתוכך.. ? לקבל בחמלה את הילדה הגדולה "החזקה" וגם את הילדה הקטנה.. שמחוברת לנשמתך...? האם תהיי מוכנה להיות כנה על רגשותייך במלואם? האם תהיי מוכנה לצפות ברגשותייך וגם לקבלם? ומה אם לא?.... האם תוכלי באמת באמת לקבל את רעך ? ... הרי כל דבר ש"רעך" יאמר או יעשה.. שלא יתאים "למסגרת נתוני הקבלה" שלך... לא יוכל להיכנס לחלל הבית הפנימי שלך כי אין שם מספיק מקום.. או שאותו מקום אפשרי .. מכיל כרגע כאב וחומר נפץ שעלול להתפוצץ ברעמי כעס בכל רגע נתון.... טוב.. היא אומרת אז איך? איך אני מחזקת את האהבה אלי ? כי עכשיו אני מבינה שאהבה עצמית זה ממש לא אגואיזם.... זו קבלה.. זו הכלה.. חמלה.. הבנה... לכל חלקיי והעיניים היפות יפות של הילדה אשה... מתחילות להתמלא בדמעות אהבה.... זה פשוט.. אני מחייכת אליה :) תתחילי להמתיק בסוכר ענבים את המילים שיוצאות ממעמקי הנשמה לפרגן לעצמך.. להיות בת הזוג הכי נפלאה של עצמך להקשיב מהלב.. ולקבל את כל הרגשות שעולים בגן נשמתך ומה עוד ? את חדרי הבית הפנימי היפים שלך.. יש לטהר בעלי מרווה ולחיזוק העוצמה הפנימית להוסיף דבש מלכות מפרחי האהבה חיוך עלה בקצות שפתיה והעיניים היפות ביקשו דוגמה ברורה בסדר אני אומרת לה יותר ברור... דורש תרגול אמון ואמונה חיזוק על בסיס יומי של שריר האהבה וזה אומר... להזמין את עצמך לפרגן ל"כמוך".. בדיוק כפי שהיית רוצה ש"רעך" יפרגן לך זה אומר להתחיל לדבר אל עצמך בדיוק כפי שהיית רוצה שרעך ידבר איתך זה אומר... ביותר סבלנות.. בפחות שיפוטיות... בשפה מעצימה.. בחמלה של לבנה... זה אומר .. להתחיל להביט דרך העיניים של הלב.. ומשם לראות את הטוב שבך ואת הערך שלך בדיוק כפי שהיית רוצה שרעך יראה אותך ! מכאן זה מתחיל ... עמוק מבפנים ... וזו תחילתה אהבת אמת או מהות האהבה או .. אהבה עצמית!
מילה.. יש בה כוח.. הד מהדהד בערוצי נשמה מילה יש בה כוח לצמצום.. או עוצמה יש מילים שבונות חומות של שנאה ומילים שפורצות מחסומים של קנאה יש מילים מרפאות.. נוגעות.. מעירות מאירות מחשכים במצולות הנשמה מילה יש בה כוח... לצמצום.. להעצמה... וברגע שהיא עוברת דרך תעלת הלידה היא פורטת על מיתרים ויוצרת מנגינה כשאומרים ... תודה זורעים זרעים של ברכה כשאומרים ... סליחה פותחים שערים של חמלה כשאומרים ... אני אוהב אותך... זה מהדהד בפעמוני הלב כשאומרים... אני מבין אותך... מקשיבים למנגינת כאב כשאומרים... אני מאמין בך... נושפים רוח של תמיכה כשאומרים... אני רואה אותך... מביטים אל פנים הנשמה מילים יש בהם כוח הד מעצים את ליבת הנשמה כוח מצמצם או מאפשר העצמה אז בפעם הבאה כאשר אנו שולחים לאוויר מילה אילו זרעים מתפזרים על האדמה ? האם יוצאים הזרעים משק של כאב? האם שייכת המילה לשפת הלב ? האם אותה מילה מרפאת פצע כואב או חושפת אותו ויוצרת כאב ? מילה יש בה כוח לשרוף גשרים בשנאה מילה יש בה כוח לזרוע שמחה
לפעמים כשמתחילים דרך חדשה אנו לא יודעים בוודאות מה תהיה התוצאה רק בפנים..פועמת תשוקה בלתי מוסברת שמניעה אותנו קדימה.. הלאה.. אל המרחב ואז עושים צעד רחב.. וצעד נוסף אמיץ ואולי רואים שדה יותר נרחב ולפעמים חוזרים שני צעדים אחורה וגם שלושה וזה מרגיש כאילו מקבלים תמרור עצור..או חזור בחזרה אך אין זה אומר שזה לא טוב או משהו קרה זה רק מסמן לנו אולי טיפ טיפה קצת לחכות לקחת נשימה... להקשיב לקול הלב והנשמה... להקשיב לקצב פעימות תופים של אמא אדמה ואז בבת אחת הכל נפתח... ואור גדול גדול..נשלח... שפותח כמו סכר את ערוצי הנשמה אל ידע קדום של אבא שמיים ואמא אדמה. והלב יודע והנפש זוכרת את הדרך... אל מהות הנשמה
בעיניים עצובות ...דומעות... יושבת מולי אשה מבוגרת כאב גדול זועק מתוכה וכאשר היא מדברת .. קול הילדה הקטנה נשמע מתוכה ילדה שזקוקה לאהבה ילדה שמרגישה דחויה על ידי אמא ילדה שמרגישה מקופחת והיא בעשור השישי לחייה, עובדת ומצליחה בעבודתה אבל החור השחור הזה החלל הריק שבתוכה, הוא זה שמדבר מגרונה של ילדה בת 5.. בת 10..בת 15 כאב גדול שעם הזמן הפך לכעס גדול לחוסר יכולת לסלוח להתפרצויות זעם בלתי נשלטות ומה היא רוצה בסה"כ ?..... אהבה והכעס הזה שוקל טון ואולי שניים משקל כבד בתוך הלב שהופך לחבית חומר נפץ. וכל פעם שהכאב עולה... מתפרץ הכעס על אמא ומה יכול לרפא את הכאב האיום שבתוכה? הבנה שהדרך בה היא רואה את העולם והדרך בה אחרים רואים את העולם, היא לא תמיד אותה דרך. חמלה על עצמה, על הכאב הפרטי שלה, על זה שכרגע קשה לה להגיע לאמא , ולאמא קשה להגיע אליה. חמלה על חוסר התקשורת חמלה על זה שאמא לא מוצאת את הדרך אליה והיא לא מוצאת את הדרך אל אמא. ואהבה... אהבה מרפאה ללבה השותת. אהבה שממיסה את הברזל הקשה והחזק ביותר. אהבה אל עצמה ... אל מי שהיא ..אל מה שהיא וסליחה... סליחה לעצמה... סליחה על כל השנים האלו בהם כעסה.. בהם בזבזה את זמנה במחשבות ופרשנויות .. בכאב... ופתאום הלב נפתח כמו פרח שפגש קרן שמש כמו פרפר שפרש את כנפיו ויצא לחופשי כמו ילד שמקבל חיבוק מלא אהבה ויש חיוך ואחריו בכי מעומק הנשמה אבל בכי של אהבה ..של הבנה...של חמלה... של תקווה..של פתיחות הלב... של סליחה משחררת... והדרך עוד ארוכה..וזוהי רק ההתחלה הדרך אל הוויה של אהבה ללא גבולות.. אל קבלה עצמית.. אל שלום פנימי.. אל הגדלת גוף האהבה והקטנת גוף הכאב אל עצמה.. סליחה.