אני רוצה לעוף.. היא אמרה ...
בוודאי.. עניתי..
את ציפור...
עופי.. תפרשי כנפיים.. תמריאי אל על לשמיים
ראי את המרחב הפתוח
אבל הסורגים......... היא צייצה.........
הסורגים?.... שאלתי
הבטתי פנימה אל תוך עולמה... ואכן היו סורגים
אך מצידם השני הכל היה פתוח ..
הסורגים הם תמונה..... תמונה שהמוח משדר לך
מה את רוצה לראות... שאלתי...
את הסורגים החלודים או את השמיים הכחולים ?
היכן את רוצה להיות ... בכלוב הזהב או לגלות שבילי אור חדשים ?
ברור שאני רוצה... אבל.....
אבל... !
חבל... !
צריך... !
אלו מילים סוגרות
מילים שבונות סורגים
ברגע שאומרים את הרצון ומוסיפים.. אבל... נבנים הסורגים
ברגע שמספרים על החזון ומוסיפים.. חבל וצריך.. נסגרים השערים...
ואז...
ברגע שהציפור הבינה בלב שלה את סרט חייה
נדלק אור סביבה ..
והיא הביטה בי במבט עמוק שכזה שאמר המון
לקחה נשימה
התחברה לגוף העוצמה שלה
ואז אמרה
אני רוצה לפרוש כנפיים
אני עפה
אני יודעת לעוף .. ייקח לי רגע להיזכר בזה
אבל אני כבר מרגישה את זה
איזה כייף לך נהדר... שמחתי בשבילה
אני אוהבת אותך ציפור כנף יפה.. אמרתי לה
ואז בבת אחת פרשה כנפיים ועפה אל הכחול המופלא